איך צריך לקרוא את הבלוג?


 "בלוג הוא אוסף רשימות המסודרות בסדר כרונולוגי יורד".
 כלומר, בדרך כלל.

למרבה הצער, הבלוג שלי אינו מוכן להיכנע לנורמות המקובלות בבלוגוספירה ולכן הוא דורש כמה עקרונות מנחים לקריאתו. "גיבורים" מבקש להיות מורה דרך למסע שראשיתו ואחריתו ידועות לכותב. מין מדריך טיולים שכזה שבה בעת שהוא דורש קשב מוחלט מן המטיילים, גם מבקש מהם להנעים את זמנו ולאתגרו בתובנות, דעות ועמדות שאינן חלק מן המסלול הידוע. הפוסטים, הם נקודות הציון השונות של הבלוג, מסומנים לפי סדר קריאה רצוי (1,2,3...) ואינם מסודרים בהכרח בסדר זמני יורד. כל פוסט משתדל לעמוד בפני עצמו, אבל בדרך כלל דורש גם לעבור דרך אלו שקדמו לו. 

ג' זה גיבור
למה בלוג ולא ספר?
1. סתם, כי בא לי.
2. כי בספר אי אפשר לנהל שיח עם קוראים ולהפוך אותם לחלק מתהליך החשיבה והכתיבה.
3. משום שספר הוא סטאטי ובלוג הוא תנועה, הוא תהליך, הוא דיבור מתמשך.   
4. והכי חשוב, בבלוג תמיד אפשר לשנות את מה שכתבת.

הרעיון לערוך מחקר השוואתי העוסק במושג הגיבור בתרבות היהודית ובתרבות ההלניסטית, התחיל לפני כחמש שנים, בהיותי סטודנט לתואר שני במחלקה לפילוסופיה ורכז בארגון הלל-המרכז לחיים יהודיים בקמפוס, ארגון יהודי פלורליסטי אשר עזר לי לראות ביהדות מקור להשראה. כסטודנט, נושאי המחקר הפופולאריים במחלקה לא הצליחו לגעת בי במקום "הנכון". המקום שממנו יכולים לצמוח פרחים באביב, כפראפרזה למשורר, היה רחוק מהעיסוק האקדמי בדיסיפלינות השונות והמקובלות במחלקה. דיסיפלינות אלו ניסו לשוות לפילוסופיה מראית עין מדעית ומכובדת יותר. מראית עין זו, לפחות כך היה נדמה לי, מעולם לא הלמה את אותו העיסוק ה"מפוקפק" שיש וחושבים אותו בטעות למקצוע אקדמי. בקיצור, תחושתי היתה שהפילוסופיה האקדמית אינה מצליחה להיות רלוונטית לחיי.
זמן רב לפני כן, במהלך טיול של שנה בסין, חשתי תסכול חסר מנוח שלא הרפה. כאילו נשמטו כמה פרקים חשובים המהווים מפתח להבנת זהותי. תחושתי היתה, כי חלקים מסוימים וחשובים בפאזל הזה שקוראים לו 'יהודי' ו-'ישראל'  היו חסרים לי. שלא תבינו לא נכון, הכרתי קצת את תולדותיו של העם (תנ"ך היה מן המקצועות האהובים עלי בביה"ס) והתוודעתי להיסטוריה של המדינה הנקראת בשם זה (גם לזה "דאגה" מערכת ה"חינוך" שלנו) . ועדין לא הייתי מסופק. 


יוהן אטלן
23, ספטמבר, 2011


The Last Samurai
Looking down on the side walk, He thought,
"There is no remedy to the pain I feel inside me".
That much torment can only be treated with more pain
That is why I have to go back to where my ancestors first arose 
out of their eternal slumber.
If peace of mind is what I yearn for
I could only find it there, among the great ones. 
Let me venture back into the great temple of "I"
Will the color change when I get there?
Is there anyone else left?
  
                                                 The third eye -                                                        
                                                  only the purest  
                                                  of hearts  shall find                                                                                             
                                                  what you seek  

                                                                 יוהן אטלן
                                                                    2002

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה