3. איזהו הגיבור? דמות הגיבור בתרבויות עתיקות

כאשר אנו מבקשים מאדם לומר לנו מיהו גיבור בעיניו אנו למעשה מבקשים ממנו לחשוף את נקודת ההשקפה המוסרית שלו ואגב כך מאירים את עולם ערכיו. במובן זה, דמותו של הגיבור מהווה מפתח ייחודי להבנת רוח התקופה. השימוש המודרני במושג זה לעתים חורג מן השימוש העתיק במילה ותואם יותר את המילה היוונית 'פרוטגוניסט' שמשמעותה 'בעל התפקיד הדרמתי החשוב ביותר בהצגה'. מובן זה מקובל כיום במרבית השפות והולם את רוח התקופה, לפיה כל אחד ואחת הם גיבורים ראשיים בסיפור חייהם[1]. עם זאת, חשוב להבין כי לא תמיד היה הדבר כך. בעולם העתיק הגיבור היה בראש ובראשונה אדם אשר התבלט בכישורי הציד, המלחמה והקרב.



הגיבור הוא מי שנושא על כתפיו את האתוס של הסיפור 


הגיבור הקלאסי היה תמיד חזק, אמיץ ומוכן להקריב את חייו למען התהילה.  להבדיל מסיפורי המיתולוגיה היוונית בהם דמויות ראשיות כהרקולס ואכילס הוזכרו במפורש כגיבורים (heroes), הדמויות המקראיות הבולטות ביותר כמו אדם, אברהם או משה, לא היו גיבורים במובנה ה"קלאסי" של המילה ולכן לא תוארו ככאלה. עובדה זו יכולה להסביר מדוע דמויות משניות יותר כנמרוד,  קיש (אבי שאול), נעמן (שר-צבא מלך ארם) או יפתח הגלעדי, מצויינות במקרא במפורש כגיבורי מלחמה וקרב (למעט נמרוד שהיה "גיבור-ציד", תוארו הגיבורים לרוב בצירוף "גיבור-חיל"). בהמשך אחזור לעסוק בהרחבה בשאלה מדוע דמויות המופת המקראיות היו שונות בתכליתן מדמויות המופת היווניות, אולם בקבלנו את ההנחה לפיה דמותו של הגיבור משקפת עולם ערכים שלם, אנו מתחילים להבין את המרחק התרבותי שהתקיים בין ממלכת יהודה  הזעירה לממלכת יוון הגדולה.


מתוך "טרויה": האלה טטיס, אמו של אכילס, מספרת לו על ייעודו ושליחותו


במאי "טרויה" צדק כאשר בחר שחקן יפה תואר כבראד פיט לתפקיד של אכילס. פיט, מצידו, דאג, אף הוא בצדק, להבליט שתי תכונות מרכזיות בדמותו של אכילס, כוח ויופי. כפי שאנסה להראות בהמשך, האלימות והאסתטיקה היוו ערכי יסוד חשובים (עם זאת, לא יחידים) בתרבות יוון כפי שהיא משתקפת מן המיתולוגיה שלה.

מתוך "עשרת הדיברות": משה מקבל את ייעודו ושליחותו מהאל


יכולתנו "להתחבר" לסיפור ולהזדהות עם הגיבור או לסלוד ממנו, תלויה, במידה רבה, בהבנתנו את תפקידו של הגיבור ביחס למסגרת הכללית של הסיפור ובמידת הדמיון שיש בין דמותו ובין בני אדם אחרים שאנחנו מכירים. במובן זה, דמות הגיבור נושאת את תכלית הסיפור ואת עולם הערכים של אלו הנוהגים לספרו. כך למשל העיון בדמותו של משה כגיבורו הבולט ביותר של המקרא, שופך אור על עולם הערכים של העמים אשר נהגו לספר את סיפורו. ובאופן דומה, דמותו הספרותית של רודיון רומנוביץ רסקולניקוב ב'החטא ועונשו' נושאת "על גבה" עולם ערכים עשיר המבטא את הלכי הרוח בחברה האירופאית בתקופתו של דוסטויבסקי.
ההקשר הכללי שבו אלים ובני תמותה יכולים להמצא בקירבה כה גדולה הוא חלק בלתי נפרד מן הסיפור היווני ומכאן שבקטע הוידאו הקודם מ"טרויה", קירבתה היתרה של תטיס האלמותית לבנה בן התמותה אינה מעלה אצל הצופים תמיהה. לעומת זאת, בקטע האחרון, קירבתו הפלאית והחריגה של משה לאל, מהווה את אחד משיאיו של הסרט "עשרת הדיברות". שני קטעי הסרטים הללו מציירים לנו שני ארכיטיפים מובהקים של גיבורים אשר ניצבים מול הצופה ומתחרים על הזכות להיות לו לדמות מופת. צ'רלסטון הסטון בתפקיד משה הכנוע אל מול נס הסנה הבוער, מהווה ניגוד חריף לפיט הלוחם בן-האלים האציל ויפה התואר. בניגוד ל"טרויה", סיפורו של הגיבור היהודי המקראי אינו נסב אודות כוח ויופי, אלא אודות דמויות בשר ודם, ככל בני האדם, אשר מנסים כמיטב יכולתם המוגבלת ובינתם הסופית לקיים את הרצון האלוהי כדברו. 

מחקר זה רוצה לשרטט את קווי דמותם של של שני טיפוסי גיבור שונים כל כך, עד כי לעיתים קרובות, אף מנוגדים בתכליתם. הטענה המרכזית במחקר, היא כי בניגוד לכל מהלך טבעי, ההיסטוריה הכריחה אותם להתמזג לכדי אידיאל  בלתי אפשרי המתעלה אל מעבר לניגודים אלו. לטענתי, לטיפוס אידיאלי ובלתי אפשרי זה כיוון ניטשה ב'על-אדם' שלו.      

מיותר לציין כמובן שלא מופיעה במקרא דמותה של אשה גיבורה. על מקורו של שוביניזם זה רומזת הקרבה השורשית בין המילים 'גיבור' ו'גבר'[2]. מובן עתיק יומין זה של הגיבור ההרואי שכאמור היה קיים גם בתרבות המקרא כמו גם בתרבות ההלניסטית, עתיד היה להשתנות ולהתרחב בתקופות מאוחרות יותר והיהדות עתידה היתה להיות סוכנו המרכזי של אותו שינוי.

 לאורם של הדברים הללו יוצא כי משמעותה של המילה "גיבור" איננה ענין בלשני-אטימולוגי גרידא, אלא שיותר מכך, היא שאלה המנסה לברר מהי מובנו של "להיות גיבור" ומהם הקריטריונים הראוים לתואר הגבורה והצגת השאלה בצורה זו דורשת תשובה החורגת מן המחקר הבלשני, היא דורשת תשובה המנוסחת בלשון שיפוטית ובטרמינולוגיה מוסרית יותר.





[1]  בנושא זה שווה להזכיר את ספרה של דר' שרית ברזילאי "סוד הסיפור המנצח".
  [2]את ניצני השינוי בשוביניזם ההרואי ניתן למצוא של הרד"ק (רבי דוד בן יוסף קמחי, 1160-1235שבפרשנותו לספר שופטים טען כי יעל התברכה משאר הנשים משום שביצעה את מעשה הגבורה היחיד שנעשה על ידי אשה במקרא כאשר הרגה את סיסרא שר צבאו של יבין המלך הכנעני.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה