7. היפוך הערכים- ניטשה, מוסר ויהדות





היפוך ערכים שהתרחש בעת העתיקה היה מסממניה הבולטים של מלחמת תרבות שבה ידה של היהדות הייתה על העליונה






טענתו המרכזית של ניטשה היתה כי שינוי הערכים הקיצוני שהתרחש לפני אלפיים שנה ציין את תוצאותיה של מלחמת תרבויות שתחילתה בעולם העתיק:

שני הערכים המנוגדים "טוב ורע", "טוב ורוע", ערכו קרב עלי אדמות, קרב איום של אלפי שנים; ואף-על-פי שבגדר ודאי הוא, שהערך השני ידו מזמן על העליונה, עדיין מצויים מקומות בהם נמשך הקרב ללא הכרעה. ניתן אף לאמר, שבינתיים הוא התעלה למרומי שדה, לתחומים גבוהים יותר, ונעשה עמוק יותר, רוחני יותר: כך, שאולי אין לך היום סימן-היכר מובהק יותר ל"טבעים העליונים", ליצורים רוחניים יותר, מאשר היותם מפוצלים בעניין ההוא ומשמשים שדה-קרב של ממש לניגודים ההם. סמלו של קרב זה, הכתוב בכתב שמתנשא מני אז על פני כל תולדות האנושות לקרוא-כל-אדם-בו, הוא: "רומא נגד יהודה, יהודה נגד רומא": בכל ימי עולם לא היה מאורע גדול מן הקרב הזה, מהצגת השאלה הזאת, מאיבת-מוות שבניגוד זה - רומא חשה ביהודי מעין ניגודו של הטבע, מעין סטרא אחרא שלה.                                                                                                          "היהודים הם המה אשר  העזו לערוך את הפיכת המשוואה האצילית של הערכים (טוב = נאצל = חזק = מאושר = אהוב האלים)... נשאו כנגדה את המשוואה האחרת: "עלובי- החיים בלבד הם הטובים, ורק העניים, חסרי האונים, שפלי הברך,  רק הם הטובים, ורק הסובלים, האביונים, החולים, המכוערים, הם בלבד הצדיקים, אשרי חלקם באלהים, הם בלבד הנושעים...ולעומתם אתם, נדיבי-הארץ ועריציה, רשעי עולם, אכזריים, שטופי זימה, לא-ידעו-שובע, בני-בלי-אל, ארורים תהיו לעדי-עד...." ידוע גם ידוע מיהו יורשו של שינוי ערכים זה...היהודים הם ראשיתו של מרד העבדים בשדה המוסר: מרד אשר תולדותיו אלפיים שנה."
                                                                    לגניאלוגיה של המוסר


היהדות היא סטרא אחרא של תרבות רומא משום שעל ידי הכנסתו של מושג הרוע (evil) היא הפכה את הערכים ההלניסטים בעלי הגוון האסתטי "טוב ורע" (good and bad) לערכי מוסר החלים, בראש ובראשונה, על פעולותיהם, בחירותיהם, ומחשבותיהם של בני האדם. ההשקפה בדבר המקור היהודי של מושג הרוע, גם אם היא מתאימה לפסיכולוגיזם הנוצרי (ראשית מסעו האינטלקטואלי של ניטשה) יותר מאשר לנפש האדם המקראי,  יש בה הרבה מן האמת והיא תהווה גם את נקודת התחלתו של מחקר השוואתי זה.   
                   


נקודת המבט לפיה היהדות והתרבות ההלניסטית מהוות מעיין תמונות תשליל האחת של השנייה איננה מיוחדת לניטשה. כך למשל תפס התלמוד את יחסי הגומלין בין שתי הערים, ירושלים וקיסריה: 

"קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן, חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן, שנאמר (יחזקאל כו) אמלאה החרבה אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה"

מתוך: תלמוד בבלי מסכת מגילה
דף ו,א גמרא 

סיפורם של שני לאומים


יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.  כ וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.  כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  כב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה.  כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  כדוַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  
בראשית כה

אברהם, המונותאיסט הראשון, בן לשושלת עובדי אלילים ארוכה, נשלח על ידי האל מאור כשדים, לרשת את ארץ כנען ולהפכה לארצו. לאחר מות שרה, הגיע לפרקו בנו יצחק, הבן היחיד שילדה לו שרה, ואברהם הזקן, עבד ה', נדרש למצוא לו כלה בכדי לקיים את דבר אדונו. אברהם משביע את עבדו הבכיר שכאשר ילך לעולמו ידאג לחתן אותו. הוא מדגיש כי אין להשיא אותו לאחת מבנות הכנענים אשר בארץ, אלא לחזור לארץ הולדתו אור כשדים ולמצוא לו אישה בת המקום. העבד ממלא את דבר אברהם, לוקח את יצחק ומשיא אותו לרבקה בת למשפחת נחור אחי אברהם, ונחור היה עובד אלילים.
מדוע לא רצה אברהם כי בנו ישא את אחת מבנות כנען ובמקום זאת יעשה את כל הדרך הארוכה לאור כשדים? אולי העדיף אברהם כי בנו ינשא בתוך המשפחה, אולי לא ראה בעין טובה את הכנענים ומנהגיהם. תהא הסיבה אשר תהא, נישואיו של יצחק לרבקה ולא לאחת מבנות הכנענים, קבעה באופן סופי את התבדלותם של היהודים מן הכנענים ותרמה לעיצוב נרטיב ההזרה היהודי. לפי הסיפור המקראי,  אלוהים אומר לרבקה כי יש בבטנה שני לאומים. עשיו "איש יודע ציד" הופך לאבי האומה האדומית ומעניין כי לפי המסורת היהודית כפי שהשתקפה בתלמוד ובמדרשים, אומה זאת היא למעשה רומי. למרות שעשיו אינו מופיע כגיבור במקרא, סיפורו, בדומה לסיפור נמרוד, ממשיך לעצב את הנרטיב הקושר בין הארכיטיפ של גיבור הציד והמלחמה לעובד האלילים.

נוכחנו לדעת כי ההבדלים הבולטים בין שני טיפוסי הגיבורים שלנו, הגיבור היהודי והגיבור היווני, מגלמים גם את הניגוד הגמור בין התרבות היהודית לתרבויות האליליות ששכנו בסביבתה, הבולטת שבהן היא התרבות ההלניסטית אותה יורשת רומא מיוון. בהמשך אבחן כיצד שני ארכיטיפים אלו השפיעו השפעה מכרעת על העולם המערבי וכיצד החיפוש המתמשך אחר מיזוג מוצלח בין שני טיפוסים אלו, הוביל לכמה מן המאורעות ההיסטורים הגדולים ביותר אותם ידעה האנושות. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה