5. הגיבור היווני- חדוות הקרב


הפעם הראשונה שבה מופיעה המילה גיבור (hero) בספרות יוון

האיליאדה\ מאת הומרוס
בתרגום שאול טשרניחובסקי

שאול טשרניחובסקי
ספר I
שִירִי בַּת-הָאֱלֹוהִים[1], חֲרוֹן אַף אֲכִילֵס בֶּן-פֶּלֵס
אַף הָאֲבַדּוֹן, שֶׁהֵמִיט מַתְּלָאוֹת בְּלִי-קֵץ עַל-אֲכיִּים[2],
רַבּוֹת נַפְשׁוֹת עֲצוּמוֹת הִשְלִיךְ אֶל-יַרְכּתֵי הַדֵס, נַפְשׁוֹת גִיבּוֹרִים,
וְאוֹתָם נָתַן טֶרֶף לִכְלָבִים אַף לְצִיפּוֹר כָּל-כָּנָף - עֲצָתוֹ שֶׁל-זאוּס הִיא קָמָה –
לְמִן-הַיּוֹם בּוֹ רִאשׁוֹנָה הִתְפָּרְדוּ בַּמְּרִיבָה בֶּן אַטְרֵס[3]
שַׁלִּיט עוֹצֵר בָּעָם - וְאֲכִילֵס הַגּיבּוֹר הַנֶּהְדָּר.
                        מִי מִבְּנֵי-הָאֵלִים, מִי שִׁלַּח מְדָנִים בֵּינֵיהֶם?
                        בְּנָם שֶׁל-לֵטוֹ וְשֶׁל-זֶבְס[4]. בְּשַׁגָּם[5] אַפּוֹ חָרָה בַמֶּלֶךְ

האיליאדה עוסקת בחלק קצר מקורותיה של מלחמה עקובת דמים בת עשר שנים שקיימו היוונים במצור על העיר טרויה[6]. המלחמה שהחלה בעקבות סכסוך מתמשך ונפתל בין האלים האולימפיים הובילה בסופה למותו ותהילתו של אכילס אהוב האלים. תחילתה של המלחמה בריב בין האלות. לפי הסיפור המקדים למלחמה, אלת המריבה אריס לא הוזמנה למסיבת נישואיהם של הנימפה בת האלים תטיס ופלאוס בן התמותה. כנקמה החליטה לסכסך בין האלות הרה, אתנה ואפרודיטה. אריס השליכה לרחבת המסיבה תפוח זהב עליו הוטבע המשפט "ליפה מכולן". האלות מצאו את התפוח ונפלו בפח של אלת המריבה.
בכדי להכריע בשאלה מי מביניהן היא היפה ביותר,  החליט זאוס, אבי האלים האולימפיים, להביא שופט צדק שיוכל לשפוט ללא משוא פנים. הוא ציווה להביא לאולימפוס את בן התמותה פאריס שיהיה ידוע ביכולתו לעשיית משפט צדק.  פאריס שאינו מעז להמרות את דברו של זאוס, עולה לאולימפוס ומבקש מהאלות להתפשט ולעמוד מולו למבחן יופי. אלת המלחמה, הראשונה להוריד את בגדיה, מבטיחה לו כי אם יבחר בה יקבל עושר רב ושלטון על ממלכת אסיה. פאריס מסרב בנימוס וקובע כי עליו לקיים משפט צדק. הבאה בתור היא האלה אתנה המבטיחה לו כי במידה ויבחר בה תתן לו חכמה ואומץ רב בקרב. פאריס מסרב גם לאלת החוכמה ומבטיח לשמור על טוהר המשפט. אחרונה מגיעה האלה אפרודיטה, פושטת את בגדיה ומפתה את פאריס בהצעה שלא יכול היה לסרב לה: אם תבחר בי, אתן לך את הלנה היפה בנשים, בת התמותה שכל נסיכי יוון ביקשו את ידה אשר נישאה למנלאוס מלך ספרטה.
פאריס משתכנע ונותן לאפרודיטה את תפוח הזהב. כתגובה, מבטיחות הרה ואתנה לנקום את נקמתן באפרודיטה ובפאריס ביום מן הימים.

"פאריס השופט", פול רובנס, 1636

הלנה היפה נולדה כתוצאה מתאוותו של זאוס אשר חשק באשתו של מלך ספרטה, בת-התמותה לדה, ועיבר אותה. בהגיעה לפרקה, מתחרים נסיכי יוון על הזכות להינשא לה. שמו של הנסיך הנבחר היה מנלאוס, ושאר הנסיכים נשבעו להגן על החתן מפני קנאתם של שאר המחזרים.
עוברות כמה שנים ופאריס מגיע לספרטה ומתארח בארמונו של מנלאוס. באופן מפתיע, נקרא מנלאוס להפליג לכרתים ומבלי לחשוד בדבר מותיר את האורח בארמונו עם הלנה היפה. כמצופה, בורחת הלנה עם פאריס לטרויה וכאשר מנלאוס מגלה זאת הוא יוצא למלחמה בטרויה יחד עם אכילס והנסיכים היווניים האחרים אשר נשבעו בברית דמים להגן על כבודו ולזכות בתהילת עולם. אכילס בוחר לסיים את חייו בשדות הקרב של טרויה והופך לדמות מופת המצטיינת באומץ ליבה וביכולותיה הפיזיות. סיפור חייו זוכה לעבור מדור לדור ומעצב כך את דמות האדם האידיאלי ביוון העתיקה.
באתוס היווני תהילתו של אדם נמדדה בעיקר במידת הערצה לה זכה מאחרים ושיאה של ההערצה היה בשירת ההלל ששרו לכבודו. האיליאדה היתה שירתם של המשוררים לכבודם של הגיבורים האמיצים שנפלו במלחמת טרויה ובראשם עמד אכילס.

"הלנה ופאריס", זאק לואי דוד, 1788.

הטובים בבני האדם בוחרים בדבר אחד מעל לכל, תהילה אלמותית על פני הנאות החיים, ואילו ההמון רק מאביס עצמו ונוהג כמו עדרי הבקר.           הרקליטוס 85

"אכילס", ריצ'ארד ווסטמקוט, 1822

כסיפורים מכוננים, ההבדלים בין המקרא לאיליאדה תהומיים. בעוד שבתרבות המקראית ובתרבות היהודית שלאחר החורבן, תמצית תכליתו וייעודו של אדם היא עשיית הרצון האלוהי ומימוש תוכניתו הגדולה של האל היחיד (האדם הראשון נענש משום שהפר ייעוד זה), בתרבות יוון הקדומה ייעודו ותכליתו של אדם, באשר הוא מגלם דמות מופת, מכוונים להצטיינותו בקרב וליכולתו של האדם לרכוש לעצמו תהילה. בניגוד לאמונה היהודית, היווני הקדום האמין כי חייו נשלטו, לא על ידי תוכנית אב אלוהית אחת ומסודרת אלא, על ידי יצר האלימות הקפריזי של האלים אשר לעיתים קרובות היו בעלי רצונות מנוגדים.

"Gods and men honor those slain in battle"
הרקליטוס 86

בכדי לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של הקוד ההרואי, מערכת העקרונות והחוקים שעמדה לרשותו של הלוחם, על הגיבור היה לעשות מעשה אצילי אשר מעטים, למעשה יחידים בקרב אומה, מסוגלים לעשותו.  לרוב, המעשה ההרואי התרחש בשדה הקרב והביא למותו של הגיבור. המלחמה לא נתפסה כרעה או טובה, אלא כמצב עניינים פטליסטי הנתון בידי הגורל וביחסי הכוחות בין האלים השונים.



   [1]   מוזה
   [2]   כינויים של היוונים שיצאו למלחמה בטרויה.
   [3]   אגממנון אחד ממלכי יוון הבולטים ואחיו מנלאוס, בעלה של הלנה.
   [4]   בנם של לטו וזבס (זאוס), הוא אפולו אשר נלחם לצד הטרוייאנים
   [5]   "בשגם"-משום שגם. בחירתו של המתרגם בביטוי זה מעניינת בעיקר משום שהוא מופיע גם בסיפור הנפילים
          ("לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר") כמעין קריצה לסיפור המקראי בעל הגוון האלילי.
   [6]  טרויה ידועה גם כאיליום ומכאן שמו של הספר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה