טקסט מקור: חקר מקורות המילה 'גיבור'


גיבור-חקר מקורות עברי


ציור מערה של צייד, צפון אפריקה, התקופה הניאוליטית


בראשית פרק ו

א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ גוַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.  
ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
ט אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.  


בראשית פרק י

א וְאֵלֶּה תּוֹלְדת בְּנֵי-נחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל: ב בְּנֵי יֶפֶת גּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס: ג וּבְנֵי גּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה: ד וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדדָנִים: ה מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצתָם אִישׁ לִלְשׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם: ו וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: ז וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: ח וְכוּשׁ יָלַד אֶת-נִמְרד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּר בָּאָרֶץ: ט הוּא-הָיָה גִּבּר-צַיִד לִפְנֵי יְהוָֹה עַל-כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָֹה: י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֶה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: יא מִן-הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת-נִינְוֵה וְאֶת-רְחֹבת עִיר וְאֶת-כָּלַח: יב וְאֶת-רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדלָה:

צפניה פרק א

יב וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים הַקּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם הָאמְרִים בִּלְבָבָם לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ: יג וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם: יד קָרוֹב יוֹם- יְהוָה הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאד קוֹל יוֹם יְהוָה מַר צרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר: טו יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל: טז יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבהוֹת: יז וַהֲצֵרתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָּם כַּגְּלָלִים: יח גַּם-כַּסְפָּם גַּם-זְהָבָם לֹא- יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ כִּי כָלָה אַךְ-נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל-ישְׁבֵי הָאָרֶץ: 

תהלים פרק כד

א לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ: ב כִּי הוּא עַל-יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל-נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ: ג מִי-יַעֲלֶה בְּהַר יְהוָה וּמִי-יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: ד נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: ה יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: ו זֶה דּוֹר דּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקב סֶלָה: ז שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: ח מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה: ט שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: י מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה: 

משלי פרק טז

כה  יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר, לִפְנֵי-אִישׁ;    וְאַחֲרִיתָהּ, דַּרְכֵי-מָוֶת.כו  נֶפֶשׁ עָמֵל, עָמְלָה לּוֹ:    כִּי-אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.כז  אִישׁ בְּלִיַּעַל, כֹּרֶה רָעָה;    וְעַל-שפתיו (שְׂפָתוֹ), כְּאֵשׁ צָרָבֶת.כח  אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, יְשַׁלַּח מָדוֹן;    וְנִרְגָּןמַפְרִיד אַלּוּף.כט  אִישׁ חָמָס, יְפַתֶּה רֵעֵהוּ;    וְהוֹלִיכוֹ, בְּדֶרֶךְ לֹא-טוֹב.ל  עֹצֶה עֵינָיו, לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת;    קֹרֵץ שְׂפָתָיו, כִּלָּה רָעָה.לא  עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה;    בְּדֶרֶךְ צְדָקָה, תִּמָּצֵא.לב  טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם, מִגִּבּוֹר;    וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מִלֹּכֵד עִיר.לג  בַּחֵיק, יוּטַל אֶת-הַגּוֹרָל;    וּמֵיְהוָה, כָּל-מִשְׁפָּטוֹ.

 מסכת אבות פרק ד
בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט)איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב) איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב).  "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא.  איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל.(

פרקי אבות דר' נתן פרק כג א

בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם שנאמר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי (תהילים קיט, צט)... איזהו גיבור שבגיבורים? זהו הכובש את יצרו, שנאמר טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר (משלי ט"ז,לב). וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאילו כבש עיר מלאה גיבורים שנאמר, עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה (משלי כ"א, כב). ואולם, משום מה, רק מעטים מכירים את הגדרת הגיבור לפי הדעה המובאת בסוף המשנה - "ויש אומרים, מי שעושה שונאו אוהבו".

רש"י דברים פרק י פסוק יח

(יח) עשה משפט יתום ואלמנה - הרי גבורה, ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו:
ואהב גר לתת לו לחם ושמלה - ודבר חשוב הוא זה, שכל עצמו של יעקב אבינו על זה נתפלל, (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש:

רש"י בראשית פרק י פסוק ח

(ח) להיות גבור - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה:

רש"י בראשית פרק י פסוק ט

(ט) גבור ציד - צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום:
לפני ה' - מתכוין להקניטו על פניו:
על כן יאמר כנמרד - על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד:

רש"י משלי פרק יח פסוק ד

(ד) דברי פי איש - כל איש שבמקרא ל' גבור גדול בגבורה הוא:
מקור חכמה - כנחל נובע וכמים עמוקים:

רש"י משלי פרק יח פסוק יד

(יד) רוח איש - רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה:
יכלכל מחלהו - אין כחו סר מעליו:

רד"ק שופטים פרק ה פסוק כו

ורבי אחי ר' משה ז"ל פירשו בחסרון כ"ף הדמיון כמו לב שמח ייטיב גהה שפירשו כגהה וכן פי' ידה כידה והוא דרך שאלה בעבור שאמר תבורך מנשים יעל אמר ראויה לה הברכה יותר משאר נשים כי עשתה מעשה גבורה שלא יעשו שאר הנשים כי אין מעשה גבורה לנשים כי אם לאנשים לפיכך אמר דרך שאלה כידה ליתד תשלחנה הנשים האחרות וימינה להלמות עמלי' והלמות שם הכלי שמכים בו האנשים העמלים בעלי המלאכה:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה